תיבה אחת, גורל אחד

אני פה במצרים והתחלף מלך. המלך החדש - פרעה, פחד שבני ישראל יתרבו וישתלטו על מצרים, אז הוא הטיל שלוש גזרות קשות.

הגזרה הראשונה: עבודת פרך. פרעה הכריח את בני ישראל לעבוד קשה מאוד בבנייה ובשדות, מהבוקר עד הלילה, בלי מנוחה בכלל. פרעה חשב שהעבודה הקשה תעייף את בני ישראל ואז לא ייוולדו לעם היהודי עוד תינוקות. אבל ככל שהעבודה הייתה קשה יותר, כך נולדו יותר תינוקות! העם היהודי לא נחלש, אלא רק הלך וגדל והפך להרבה יותר חזק.

הגזרה השנייה: להרוג כל בן זכר בזמן הלידה. המיילדות שפרה ופועה פחדו מה' יותר מאשר מפרעה, והן לא הקשיבו לו. כשפרעה שאל אותן: "למה לא הרגתן את התינוקות?", הן ענו שהיולדות העבריות הן כמו חיות – הן יולדות מהר מאוד, ועוד לפני שהן מספיקות להגיע, התינוקות כבר נולדו.

הגזרה השלישית: להשליך כל בן זכר ליאור.  פרעה ציווה לקחת כל תינוק בן שנולד ולזרוק אותו לתוך מי הנהר. הוא קיווה שבדרך הזאת לא יגדלו יותר בנים יהודים במצרים.

בבית אחד אמא בשם יוכבד ילדה ילד. היא לא הקשיבה לפרעה כי היא לא רצתה להשליך את התינוק שלה ליאור, אז היא החביאה אותו שלושה ירחים. כשהיא לא יכלה להחביא אותו יותר, היא הכינה תיבה, ציפתה אותה בחמר ובזפת כדי שלא יחלחלו מים, ושמה את התינוק בתוך התיבה בנהר. יוכבד ביקשה מאחותו מרים לעקוב אחריו ולשמור עליו מרחוק.

יום אחד, בת פרעה ווהמשרתות שלה ירדו להתחרץ ביאור. בת פרעה ראתה את התיבה ומשתה אותה אליה. היא פתחה את התיבה וראתה תינוק חמוד חמוד בתוכה. היא חיבבה אותו מהרגע הראשון שיצרה איתו קשר עין.

מרים ראתה את זה וישר באה לשאול את בת פרעה: "את צריכה מינקת?".

בת פרעה ענתה: "כן, אני צריכה מינקת".

מרים רצה הביתה ושאלה את אמה יוכבד: "את רוצה עבודה אצל בת פרעה? מצאתי לך!".

 "מה העבודה?" שאלה אמה.

מרים ענתה: "להניק את התינוק – את התינוק שאת ילדת!".